קמתי הבוקר, שכבתי במיטה והרגשתי שנפתח אצלי נתיב נשימה. יכולתי לקחת נשימה עמוקה. זה משהוא שלא קרה לי הרבה זמן. אתמול העזתי, אזרתי אומץ לדבר עם סבתא לאה. לשתף אותה, לבקש את העזרה והסיוע שלה. שנים שלא בקשתי עזרה מהורי, סבתא סילביה וסבא יחזקאל. השתדלתי לא להפריע להם, נתתי להם לחיות את חייהם בזמן שאני חיה את חיי ומתמודדת עם כל מיני אתגרים באופן עצמאי לחלוטין.
בעקבות המלחמה שפרצה, התור שהיה לי לרופא פיריון, נדחה למעוד רחוק כי הוא קיבל צו 8, נאלץ ללכת להגן ושמור על המדינה. המזכירות במרפאה היו צריכות לדחות את התורים. קבעתי תור לרופא פוריות אחר, מרחק של חצי שעה מהבית של סבתא לאה.
אבא בא איתי לתור של הרופא, בחרתי לך אבא מדהים! הוא ביקש מאיתנו להיות באיזשהו מעקב ולעשות כמה בדיקות.
חזרנו למרכז בריאות האישה כעבור יומיים כדי להתחיל לעשות את המעקב ואת הבדיקות, אחכ ישבנו קצת בבית קפה, דיברנו וצחקנו, הצלחנו להיות קצת בזמן איכות, זמן זוגי.
מכיוון שצריכה להיות במעקב, וצריכה לחזור למרפאה עוד מס פעמים, הבנתי שנצטרך עזרה מסבתא, ושהיא צריכה אולי להיות חלק בתוך כל התהליך. מעבר לעזרה של להסיע ולהגיע למרפאה שוב ושוב, רב הסיכויים שארצא גם לדבר פתוח איתה לגבי סוג הבדיקות ומה שמתרחש.
בקשתי לדבר איתה ביחידות, התחילו לי ישר דמעות כי למעשה התמודדתי מול פחד, דבר שהרבה שנים לא עשיתי וזה לתת, להפתח אל 'הורה' ולאפשר לעזור לי. סבתא לאה היא אישה ואמא מיוחדת במינה. היא יודעת לכבד, היא יודעת לייעץ מבלי לשפוט או לכפות. היא יודעת לראות כל אחד מאיתנו עם הייחודיות שלו, עם אישיות שלו. היא גם לוקחת דברים מאוד רגוע, אופטימי ובפרופורציות, הרגשתי שהיא האדם שאני מרגישה יחסית בנוח לשתף במה שעובר עלי, עלינו. שהיא תדע להיות לצידנו, רגשית וגם לסייע בלהסיע לבדיקה ולהיות נוכחת יחד איתנו.
סבתא לאה, ראתה שאני נאבקת עם עצמי עם הבכי, שאני עוצרת, אמרה לי תשתחררי, אל תעצרי את עצמך. עשיתי את זה, וגם סיפרתי לה. סיפרתי שזה בדיקות שקשורות בכניסה להריון, שאצטרך להיות במעקב ולהגיע כמה פעמים למרפאה. לבדיקות דם ואולטרסאונד. בדיקה נוספת שאצטרך לעשות היא צילום רחם. רוצים לוודא שהמעבר בחצוצרות תקין ואין משהוא שמפריע לזרימה שם.
מבדיקה שעשיתי על סוג הבדיקה הזו, זה עשוי להיות כואב, אפילו בהנחיות לבדיקה כתבו שכדאי לקחת משכך כאבים לפני. זו בעצם פעולה שבה מכנסים צינורית שמכילה חומר שנקרא יוד, מכניסים אל תוך הרחם, היוד מתפשט בפנים, בתוך הרחם ובעצם מצביע על המעבר בין החצוצרה לרחם, כדי לראות את התנועת החומר, נעזרים בצילום רנטגן. צילום רנטגן מלווה בקרינה חזקה ולא בריאה לגוף.
איך שהאחות סיפרה לי על התהליך, תוך כדי הראש לי חשב שאני לא בטוחה שרוצה לעשות זה, מרגיש לי כואב ולא בריא. כתבתי בגוגל את סוג הבדיקה, ומהר הבנתי שביימנו יש אלטרנטיבה, בדיקה שנותנת את אותו מענה, מבחינת מה שהרופא רוצה לראות, ובפחות כאסים וגם יותר בריא ולא פוגעני.
בדיקה שנקראת hyfosy – קודם כל זו בדיקה שעושים כאולטרסאונד, זו בדיקה וגינלית, מכניסים חומר שבסיסו הוא מים יחד עם חומר נוסף שלא מזיק. חיפשתי גם סרטונים שמסבירים ומראים מה למעשה עושים בבדיקה ואיך היא מתבצעת. מרגיש לי שזה הרבה יותר טוב. זו בדיקה שעושים אותה במרפאה פרטית. לפני שנה או שנתיים ידענו אבא ואני שאנחנו רוצים הריון, רוצים להרחיב את המשפחה, ואמרנו שכדאי שיהיה לנו גם ביטוח רפואי פרטי. אז גם למקרה של עכשיו, אפשר ללכת למרפאה פרטית, לרופא שאני אבחר, ואחר כך לשלוח חשבונית לביטוח ונקבל החזר. אז זה נותן לי אפשרות קצת להירגע. שאוכל לעשות דברים בדרך שלי, בחירה שלי. מדובר בבדיקות אינטימיות וחשוב במבחינתי שארגיש הכי נוח שאפשר ובהתחשב בנסיבות.
תמיכה זה משהוא מאוד חשוב, ואני בחרתי לשתף את סבתא שלך. סבתא לאה. שאפשרה לי להתעורר בבוקר ולהרגיש נתיב נשימה, נשימה עמוקה.
מרגישה שאני יכולה להתמקד בבדיקות ולא לחשוש מאיך להסתיר, להתחמק, למציא סיפורי כיסויי.
אלה פשוט לחיות בצורה נינוחה וחלקה.
