איך זה מרגיש שהטלפון כל הזמן נמצא לידי אבל הוא נשאר שקט, הטלפון לא מצלצל ואם כן מצלצל אז מתקשרים כל מיני חברות הונאה וספאם. מריצה לעצמי את השאלות בראש האם זה ככה בכל המשפחה או שאולי יש משהוא איתי או שזה בכלל הם, ההורים שלי, האחים שלי?
איך יכול להיות בשמשך שנים אני זאת שכל הזמן מקשרת, לפעמים את רוצה לקבל ולהרגיש תחושה שרוצים אותך, שחושבים עליך וזה פשוט לא קורה איתם. אפשר לומר שקצת התייעפתי כל הזמן להיו ת במרדף אחרי לשמר קשרים, אני ראוייה לקבל ולהרגיש אהובה. זה צובט את הלב להגיע למסקרנה הזו, לשחרר הרגלים ישנים, זה מאבק גם בפועל אבל גם בתוך המיינד, להבין באמת שלא נסות בכוח. אהבה לא יכולה להגיע בצורה של כוחות ואם כן אז היא ממש לא תהיה בריאה.
אולי קצת כמו שקורה פה, אני זוכרת שלפני הרבה שנים שכשהיה ריב עם אמא שלי, נכנסה אלי לחדר ואמרה.. 'אני סיימתי לחזר אחריך' אני זוכרת שמאור נבהלתי מהפשט הזה..לא הבנתי כל כך אז את המשמעות שלו, מה זה אומר שאת מספיקה לדבר איתי. על מה את מענישה אותו בחומרה כזו גדולה.
הרבה רגשות אשם היא העבירה אלי, שהכל האחריות במערכות יחסים של המשפחה תלויות ונגזרות בהתאם להתנהגות שלי. היחסים הם על תנאי. זו תחושה נושראית לחיות כל הזמן בלחץ של האם הייתי בסדר היום בעינייה או אין לדעת מהיכן יגיעו העצבים הבאים שלה ועל מה. זה לחיות במתח נוראי תמידי, חרדות ופחדים. זאת לא קרקע בטוחה.
והינה עדיין, יש לי חרדות מול ההתנהלות מולה, בעלי נמצא הרבה לידי, זכיתי בו ממש.
אני יודעת שעם האחים שלי היא בקשר אבל כנראה לה משהוא איתי, איזהשהו עניין שלא יפתר אף פעם. התחושה והעשייה מולה מאוד מתאמצת, נאכזת.
אני מאחלת לעצמי שעם המשפחה שאקים לא כך יהיו היחסים, אני רוצה תקשורת תמידית רציפה נינוחה זורמת מצחיקה, כועסת וכו אבל בטח שלא דממה, שקט שהטלפון שלי ישאר ימים ושעות ללא שום אינטרקציה עם משפחה.
הבן של בעלי קיבל טלפון שיכול לשחק בו ולצלצל על wifi והוא מתקשר אלי, שולח לי תמונות, סרטונים, פתקים ואני מתמלאה באושר, שהוא אוהב לשלוח לי דברים.
יש לי חוסר מאוד גדול מיזה מול המשפחה שלי אז לקבל ממנו זה נותן תחושה משפחתית, שלמה ושמחה.
