רגע לפני שאני מתחילה לקחת לעצמי שיעורי ריקוד פרטיים בסגנון האהוב עלי היפ הופ, עצרתי לחשוב את החסימה שיש לי אל מול הגוף שלי. בתור בת לאמא נרקיססטית אחד מהדברים המבוהקים הוא שאהבה היא איננה דבר בטוח. את תמיד נמצאת בחשש של אם היית טובה מספיק היום, מתפללת לזה שאמא במצב רוח טוב ולא תתנפל עליך בצעקות כי לא קיפלת כביסה, עשית כלים, השארת דברים שלך בסלון כמו סיכות, קוקיות, ילקוט ועוד.
היום אחרון של בית הספר תמיד היה מלווה אצלי בדפיקות לב, עם קבלת תעודת סיום. כל כך פחדתי מהיום הזה, שמשקף לכאורה איזו תלמידה הייתי, ולהיות מול זה עם אמא נרקיססטית זה אף מורכב ומועצם עוד יותר. הציונים קובעים את האיכות שלך.
כל הזמן חייתי במרדף של אחר ריצוי, של לקבל הכרה, שאני טובה כמו שאני, בזכות מי שאני, האופי שלי, הלב שלי. קבלתי את זה פעם ראשונה מאמא של בעלי, אמרה לי בצורה ברורה, אני אוהבת אותך בזכות מי שאת, תודה על מי שאת. נותרתי המומה ונרגשת, שאמא אומרת משפטים כאלו חמים, נטולי שיפוטיות, אלא מלאי הערכה.
מול האמא הנרקיססטית שלי תמיד חייתי בהשוואות אל מול בנות אחרות. בעיקר מול בנות של חברות שלה, כמה כל אחת כל כך מוצלחת, הרבה יותר ממני, וכמובן יפה וחתיכה. עלי… לא אמרה כלום או שהורידה, קראה לי בכל מיני 'כינויים' זוכרת שברגעים המשפילים האלו הגוף שלי נכנס לשוק, להלם. מלא מחשבות שמתחילות לרוץ לכל כיוון.
אני מתאמנת, לאפשר לעצמי להרגיש אהובה, להיות בחברת אנשים שאוהבים אותי באמת.
בזוגיות שבחרתי לעצמי, עברתי גם כן תהליך ארוך של ללמוד אהבה, בעלי הוא בדיוק מה שמתאים עבורי, הוא אוהב, מביע אהבה, נותן חיבוקים, ליטופים, נשיקות, על יכולת תקשורת ורבאלית בגובהה העיניים, מבין עניין ומבין מערכות יחיסים מורכבות.
כדי שאוהב לאהוב את עצמי, אני מאחלת להיות במקום ועם הבנה של מגיע לי, מגיע לי לחוות אושר ולהיות שמחה, להיות משוחררת, לא לפחד מכלום! בבסיס שלי אני אדם כזה, אני מאוד מאוד מרגישה את זה.
