איך זה מרגיש להיקלט להריון? איך נראה הרגע הזה שמביטים על הסטיק, איזה רגשות צפים. אם אני מדמיינת את הרגע הזה, מתחבקת עם עם בעלי, ובוכה ובוכה, עוברת לסלון מתיישבת בספה ואומרת וואי אנחנו הולכים להיות משפחה, וואי מה עושים מכאן… אני נורא רוצה לחוות את הרגעים האלו. אני סומכת על המערכת יחסים שלי עם בעלי, משחזרת אחורה איך טיפלנו יחד באלוני, הן שלו כשהיה קטנצ'יק, ילד שלא ילדתי אבל לקחתי אחריות הורית מהרגע הראשון.
בהתחלה היה בי חשש להתקרב אליו, רציתי לתת לו את הזמן עם אבא שלו, ליצור את החיבור וההיקשרות אליו, ואולי גם קצת חששתי כי פחדתי לפשל שאולי לא אדע מה ואיך לעשות איתו.
אני אספר לך שההורים של אלוני התגרשו כשהוא היה בן חצי שנה. נפגשתי עם אבא שלו, שהוא גם אבא שלך, במפגש של כל מיני חברים, הייתה לנו שיהה טובה והוא מאוד הצחיק אותי, כשראיתי אותו מרחוק הוא גם מצא חן בעיניי, היה לטעמי. גבוה, שיער שחור קצר, כתפיים רחובות, כריזמטי, ומה שהיה הכי הכי באותו רגע, היה החיוך שלו!
אחרי אותו מפגש, דברנו הרבה בטלפון, כלאחד מאיתנו גר באזור מגורים שונה. במפגש הראשוני בכלל לא ידעתי שיש לו ילד ושהוא גרוש. סיפר לי על זה בשיחת טלפון, הוא אפילו שלח לי תמונה שלו, באותו רגע התאהבתי גם בו. באלוני.
ככל שעבר הזמן התקרבנו יותר יותר, גם שניינו כזוג וגם שלושתינו כמשפחה.
אבא היה מתעורר לפנות בוקר להחליף לו חיתול, היה מקלח אותו, מכין לו אוכל, דואג למוצצים נקיים, משחקים מכל מיני סוגים, לוקח ומחזיר אותו מהגן ועוד.
עברנו ביחד את כל שבלי הגמילה, היינו בונים יחד את טקס השינה, שתדעי שבגיל שנתיים אתם עוד ישנים צהריים ואחר -כך סביב גיל שלוש פלוס, נגמר הצורך שלכם בשנ"צ. בערבים היינו הייתי מכנסת אותנו לישיבת צוות קראתי לזה, כדי שנוכל אבא ואני להסתנכרן על דברים שאולי לא הכי הסכמנו עליהם וכדי לגדל ילד בסביבה בריאה, זה היה חשוב לנו להגיע להסכמות על דרכי חינוך.
כמובן שכל ילד הוא יחיד ומיוחד, ויש דברים שאולי התאימו עם ליאורי אבל אולי עבורך לא יתאימו אז אנחנו כבר נדע לעשות את ההתאמות. מה שחשוב הם היסודות, שאנחנו יודעים לדבר אחד עם השנייה, יודעים לבוא זה לקראת זו.
החינוך והגידול של ליאורי לימד אותי הרבה, הציב עבורי כל מיני התמודדויות, בעקבות החיים שאני עברתי כילדה, בעקבות מערכת היחיסים שהיתה לי עם אמא שלי, שהיא סבתא שלך. נשבעתי לעצמי שאצלי השושלת תעצר. את ואני – אנחנו סיפור אחר לגמרי ♥.
הכניסה להריון איתך, תוביל אותי למסע של רגשות קסומים, חיבור שמעולם אולי לא הרגשתי. אני לפעמים מנסה לדמיין את זה ולא כל כך יודעת איך זה ירגיש. מעבר לרצון הזוגי, שאנחנו רוצים להרחיב את המשפחה ביני לבין עצמי זו תהיה התרחבות של הלב. אני חושבת שאוכל להרגיש ולהתחבר מאוד למי שאני, שאוכל לתת לזה ביטוי. אני יודעת להרגיש מה בשלבים כל כך מוקדמים של החיים תינוקות, פעוטות צריכים. מרגישה שיש בי הרבה אהבה שרק מחכה להעניק.
יש כל מיני מחשבות והתנהגויות שאצטרך להזיז הצידה, בעקבות התנהגויות ואמירות שקלטתי מאמא שלי, שאותן אני לא אוהבת, ואני מוכנה ואעשה כל מאמץ שזה לא יצא כמו שלה. אני רוצה לאהוב את הגידול שלך, אני רוצה לזרום ולצמוח יחד איתך תוך כדי שלבי ההתפתחות, ולהבין ולקבל.
אם אגיע בשלב מסויים למקום של ציניות אדע שאני לא במקום טוב. המשפחה שתמיד חלמתי עליה, זו משפחה של אהבה, כבוד, צחוק, חיבוקים, אני רוצה הרבה מגע פיזי, לא לפחד אחד מהשני, אני רוצה שכל אחד מאיתנו ידע להביע רגש ולא לקבור אותו במעמקי הבטן.
לפעמים אני מדמיינת סיטואציה שאת ישנה ואני מסתכלת עליך, או שאת על השטיח ואבא נמצא לידך, גם כן מסתכל עליך, נותן לך מקום לחקור, להביט, להסתכל, לחייך, לצחוק. תוך כדי כתיבה אני מרגישה את זה פיזית קורה, ושאני מרימה אותך ומנשקת אותך בכל מקום בלחיים, במצח, בבטן, בזרועות, בפה, מחבקת אותך, מצמידה אותך לגופי. את מרגישה אהובה ובטוחה. אבא
